מבנים חברתיים לדיאלוג בין הורים למורים

                                מבנים חברתיים לדיאלוג בין הורים למורים

הורדת המאמר (PDF):

מאמר_דיאלוג_הורים_מורים

מאמר זה נכתב בשיתוף וביעוץ קירסטי אריסטובה, יועצת להתפתחות אישית וארגונית.

בתי ספר ולדורף בישראל ובעולם הם אירגון המנוהל בשיטה שאינה הירארכית.  באין סמכות עליונה ש'מפילה' החלטות וגזירות , נדרש במיוחד דיאלוג נכון ופורה בין כל השותפים הפעילים בו , דיאלוג המאפשר ביטוי אישי והקשבה לצד קבלת החלטות והתקדמות פרודוקטיבית.

מאמר זה עוסק ביחסים שבין הורים למורים בבית ספר ולדורף ומנסה לתת צורות (מבנים) שיאפשרו דיאלוג נכון ביניהם. עם זאת, רוב הדברים המובאים כאן מורחבים בקלות גם לגני ילדים, בתי ספר אלטרנטיביים וגם לבתי ספר באשר הם.

לא הספיקה הנחשה להסתכל בדיוקן, האומר כבוד כולו, והמלך החל לדבר ושאל:

"מאין באת לכאן?"

"מן הנקיקים שבהם מסתופף הזהב", השיבה הנחשה.

"ומה נפלא מזהב?" שאל המלך.

"האור", השיבה הנחשה.

"ומה מענג מן האור?" שאל.

"השיחה", השיבה.

מתוך האגדה על הנחשה הירוקה והחבצלת

י"ו גיתה, הוצאת חירות

ההורים בבית ספר ולדורף מאופינים לרוב בכך שהם דעתניים, שמים את החינוך בעדיפות גבוהה ובעלי רצון למעורבות. למרות שאינם חלק ממצבת כוח האדם הרשמית של בית הספר, הם אנשי צוות לכל דבר ומשימה וככאלה , חלק בלתי נפרד מהאירגון ולא רק "לקוחותיו".

המאמר מיועד הן למורים והן להורים פעילים , ולכל אלה שמעוניינים להיות שותפים בעיצוב הקשר בין הורים למורים לשם השפעה בריאה על בית הספר.

המשולש

כדי לפענח את הקשר בין הורים ומורים נרחיב את המבט תחילה ונראה את מערכת היחסים בהקשר רחב יותר הכולל בתוכו גם את העמותה שבתוכו פועל בית הספר.

כיום כל בתי ספר ולדורף פועלים במסגרת של עמותות. לרוב העמותה מכילה גנים, שהם גם התשתית של בית הספר. ברוב המקרים ועד העמותה מעורב בהקמת בית הספר ושותף בניהולו בשנים הראשונות.

המשולש

נתאר משולש ובו שלושה קודקודים: הורים, מורים ועמותה – לכל אחד מהם תפקיד ואחריות שאותם ניתן להבין ולאפיין. במשולש יש גם שלוש צלעות, שהן הקשר בין הקדקדים. גם קשרים אלה זקוקים להבנה ואיפיון. האיברים במשולש זה אינם סטטיים, הם מתפתחים עם הזמן, בצורה מודעת או לא. אחת הדרכים להבין בית ספר היא לתאר את הביוגרפיה של משולש זה, השתנות הקדקדים והצלעות לאורך השנים.

מאמר זה מתמקד בצלע אחת במשולש: הקשר "הורים-מורים" ומציע מבנים שיאפשרו לקשר זה להתפתח.

יסודות התפיסה החברתית

הנטייה הטבעית של בני האדם בתקופה המודרנית היא לאינדיוידואליות. על פי שטיינר כוחות "אנטי-סוציאליים" פועלים ומחזקים את הנטייה לאינדיוידואליות. כוחות אלה אינם שליליים והם תורמים להתפתחות התודעה של האדם המודרני.[1]

כתוצאה של כוחות אלה, בני אדם מתרחקים זה מזה והקשר ביניהם מאתגר יותר ויותר. האגו משתלט לעיתים על הקשר ולא מאפשר למפגש אמיתי להתרחש.

מול כוחות אלה, אנו, בני האדם, נדרשים להציב צורות· חברתיות, צורות שיאפשרו לכוחות הסוציאליים לפעול. במתח שבין צורה לתוכן, נתמקד כאן בצורה, שאפשר ליצוק לתוכה תוכן. בהמשך נפרט על הכוחות הסוציאליים ואיך המבנים החברתיים ייבנו כך שיאפשרו להם לפעול.

עקרונות עבודת הצוות כביטוי לכוחות הסוציאליים

העקרון הראשון בכל מפגש הוא העניין באחר. לרוב אנו עסוקים בעצמינו, במצוקות שלנו, ברעיונות שלנו ובדרך שבה נביע אותם. למפגש ננסה להביא עניין באחר, ברעיונות שהוא מעלה, בצרכיו ובמצוקה שלו.

העניין באחר מאפשר לנו לקיים גם את העקרון השני, ההקשבה.

עקרון ההקשבה. כאשר אדם מדבר – לפני הכל חשוב להקשיב לו בתשומת לב ובהתמסרות.  בכל קבוצה יש כאלה שקל להם להתנסח וכאלה שקשה להם יותר. ההקשבה מאפשרת לכולם להתבטא. בניגוד לרוח הישראלית, חשוב מאד לא להפריע ולקטוע את דברי האחר .

שני הצדדים מוזמנים להתעניין בצרכי האחר,  חשוב להדגיש שאין צורך להסכים להם. אין שום חובה להענות להם. העיקר הוא לכבד את האחר ולא לזלזל בצורך שלו.

עקרון שלישי הוא הדיאלוג. האפשרות לקיים שיחה על המצוקה שעלתה, הבנה שלה וחקירה שלה.

עקרונות תיאורטיים אלה עשויים להראות טריוויאליים, אך הצבתם בבסיס כל מפגש עשויה למנוע תמונה שחוזרת על עצמה במפגשים אנושיים רבים : חוסר היכולת להגיע לשיחה מעבר לצעקות-העלבויות-התכנסות ושתיקה או כל צורה אחרת של חוסר דיאלוג.

מפגש הורה-מורה

המפגש הבסיסי הוא בין מורה להורה. מפגש זה חשוב ביותר, אך נושא זה לא יורחב כאן.

ועד כתה

הגוף המובן מאליו בכל גן וכתה (גם לא ולדורף) הוא ועד הכתה . בועד הכתה נמצאים מספר נציגים של ההורים, ההרכב המומלץ הוא כשלושה הורים. רצוי שאלה יהיו מתנדבים או נבחרים על ידי ההורים, ולא נבחרים על ידי המורה.

תדירות המפגשים המומלצת בין המורה לוועד הכיתה היא אחת לחודש-חודשיים.

ננסה לפענח את המהות של הועד ואת ההזדמנויות שקיומו נותן.

תפקיד אפשרי אחד לועד הכתה הוא טיפוח ותמיכה בקהילת הכתה. הכוונה היא לקהילה הרחבה: מחנך-ילדים-הורים, ואפשר גם להתרכז באגף המבוגרים בקהילת הכתה (הורים).

ועד הכתה הוא מעין 'איבר חוש' שחש את הכתה. הועד מגדיר לעצמו את האופן שבו יקבל את הרשמים מההורים, כלומר האם יפנה אקטיבית להורים, ישמש כמקור לפניות או בכל דרך אחרת.

את הפגישה עם המורה כדאי להתחיל ב"חישה". סבב קצר בין כולם שבו כל אחד מחברי הוועד מספר על רשמיו מקהילת הכתה, במיוחד מה השתנה ומה התחדש בשבועות ובחדשים האחרונים.

בסיס למפגש בין מחנך לועד הוא העלאת צרכים של המחנך ושל ההורים (צרכים כשם כולל לבקשות, רצונות, מצוקות וכד').

לדוגמא, העלאת  צורך של המורה בבניית סוכה כתתית: דרושים הורים לבנות סוכה, וועד ההורים דואג לכך.

דוגמא לצורך שעולה מההורים היא, למשל, התייחסות לימי הולדת שלא כל הילדים מוזמנים אליהם. כאן מוזמן המחנך להשתמש בעקרונות שהוצגו קודם, כלומר להקשיב בעניין ובסבלנות ולשאול שאלות.

בדיון שמתפתח אפשר לברר מה הקולות השונים של ההורים, מי נמצא במצוקה, ההורים או הילדים וכד'. אפשר להציע רעיונות לטיפול: אולי המחנך ידבר עם הילדים במהלך הלימודים ואולי הדברים יעלו באסיפת ההורים הבאה.

משמעות נוספת לועד הכתה הוא היותו "צינור" להעברת מסרים מהמורה להורים. לדוגמא, המחנכת מבקשת מההורים לדייק בשעה שהם מביאים את הילדים אל בית הספר. במקום "נזיפה" של המורה במכתב או באסיפת הורים, הבקשה יכולה לצאת במכתב של הועד.

חשיבות גוף זה נעשית קריטית כאשר קיימת אי שביעות רצון של ההורים מהמחנך, אי שביעות רצון בנושא מסויים או כללית. כאשר המקום הראשון שבו הנושא עולה הוא במפגש של ועד כיתה-מחנך, הדבר מאפשר המשך טיפול ממקום שמכבד את הסיטואציה ואת משתתפיה.

חשוב שמפגש כזה יהיה מקום נוח להעלאת כל קושי, שכן כאשר במקרים בהם ההורים לא מעלים את הדברים למחנך, אלא עסוקים בהתלחשויות במגרש החנייה ודרך מיילים, הדברים מובילים להתלהמות ולקיצוניות הגורמות נזק לכולם (ובמיוחד לילדים!).

פגשתי את עקרון ההקשבה בארוע שבו המחנך וועד ההורים עמד לפני מפגש טעון. מזה תקופה כל נסיון לשיחה בין המחנך להורים עבר מייד לצעקות, העלבויות ושום סיכוי לדיאלוג.

לפני המפגש הוצע למחנך לפתוח את הערב ב "ערב טוב, אשמח להקשיב לדבריכם" ויותר לא לדבר עד סוף הערב. וכך היה. בתחילת הערב ועד ההורים ניסה בזהירות להעלות טענות, כאשר ראה שלא מפריעים לו המשיך במרץ ובהתלהבות להעלות תלונות וביקורות מכל הסוגים. המחנך הצליח שלא להגיב. בהמשך הערב השתנה הטון, הופיעו גם קולות אחרים ולבסוף גם תשבחות . הערב הסתיים בחיבוקים וב"לילה טוב" (ללא תגובת המחנך). לאחר חודש חל שיפור רב בכל המישורים :בעבודת המחנך, בקשר בין המחנך להורים ובאוירה במרחב הילדים.

תפקידים נוספים של ועד הכתה הם עזרה בהכנת אסיפת ההורים ונציגות בועד הורים בית ספרי.

אסיפת הורים:

אסיפת ההורים היא המפגש של קהילת הורי הכתה והמחנך.

מעבר לחלקים הקבועים באסיפת הורים (עדכונים, תאור מה הילדים לומדים לאחרונה, תיאום משימות וכד') חשוב להדגיש שאסיפת ההורים צריכה להיות מעניינת – שיהיה "שווה" לצאת ביום גשום, לקחת בייבי סיטר ולהגיע.

אפשרות אחת היא לקחת סוגיה פדגוגית שחיה בכתה (תלבושת אחידה, משחקי כדור, הזמנה למסיבות). לא צריך לדון מייד בקושי. המורה מכין רקע תאורטי לנושא ומביא תפיסת עולם. למשל על שאלת "כן-לא כדורגל בהפסקות" אפשר להקדים דברים על מהות המשחק החברתי, ההבדל בין  קלאס למשחק כדור, ההבדל בין כדורגל לכדורסל וכו'. אחרי ההקדמה והרקע אפשר גם לדון בסוגיה עצמה.

אפשרות אחרת היא קריאה משותפת של הרצאה באנתרופוסופיה (אפילו שטיינר…) ושיחה עליה.

ועד הורים בית ספרי

ועד ההורים הבית ספרי או המרכזי הוא גוף המכיל את נציגי ועדי כל הכיתות, בדרך-כלל נציג אחד לכל כתה, ואת נציגי הנהלת בית הספר, למשל שני מורים. תדירות מפגשים מומלצת היא אחת לחודש. בבית ספר גדול זהו גוף עם מספר רב של חברים. רצוי למנות מרכז לגוף שיהיה אחראי על סדר היום, מועדי הפגישות, ניהול הישיבות והוצאת סיכומים. ריכוז הצוות יכול להיעשות על ידי אדם אחד (הורה או מורה) או ריכוז משותף (הורה ומורה).

המהות של ועד ההורים המרכזי דומה  לזו של ועד הכתה, אלא ברמת בית הספר כולו.

בדומה לועד הכתה, גם לועד ההורים המרכזי תכונת החישה: לקראת הישיבה נאספים נושאים מתוך ועדי הכתות, כפי שעלו מתוך כלל ההורים ומובאים לדיאלוג. מומלץ להתחיל מפגש בסבב קצר בו כל אחד מספר על המצב בכתתו. דוגמא לדיון באסיפה היא חשש שעולה מהורי הכיתות הצעירות מהאווירה בהפסקות ומהאינטראקציה בין הילדים הצעירים והילדים הבוגרים בכיתות ז'-ח'.

דוגמא נוספת לנושא בועד הורים מרכזי היא שעות פתיחה וסגירה של שער בית הספר. זהו נושא לכאורה פעוט וטכני אבל יש בו עניין מצד גורמים רבים: המחנכים בשער ממהרים לכתה, להורים יש קשיי הגעה וחנייה ולאחראים על הבטחון יש עניין בשעות הפתיחה וסגירה של השער . בנושא זה חשוב שיהיה ברור מצד אחד שההנהלה תקבל את ההחלטה האחראית והנכונה, ומצד שני, שההנהלה הקשיבה בתשומת לב לכל הנוגעים בדבר ובמיוחד להורים , כך שההחלטה תיקח בחשבון גם את הצרכים שלהם.

וועד ההורים המרכזי משמש להעברת מסרים בשני כיוונים:

כיוון אחד הוא העברת מסרים וצרכים מועדי הכתות לועד המרכזי וכך למורים.

התנועה ההפוכה היא מהועד המרכזי בחזרה לועדי הכתות ומשם לכל ההורים. מסרים היוצאים מישיבת הועד לכל הקהילה. מסר זה יכול להיות מופץ במכתב לכל ההורים או שבמפגשי ועדי הכיתות הנציגים בועד ההורים המרכזי יעדכנו את שאר חברי ועד ההורים והם יחליטו ביחד האם וכיצד להפיץ את המסר.

ועד ההורים המרכזי משמש גם כעין מערכת של כלים שלובים , המאזן ומזין את הצדדים הכלולים בו – הכיתות, ההורים והמורים, ובדרך זו מסיע בהבנת והפחתת לחצים, כעסים ותלונות הנובעות מקיבוץ האינדיוידואליות למערכת מסוג זה.

תפקיד נוסף של הועד המרכזי הוא ייצוג בית הספר בועד ההורים העירוני, אם קיים, או מול הרשות (עיריה, מועצה מקומית, משרד החינוך). לעיתים פנייה של גוף זה אפקטיבית יותר מזו של הנהלת בית הספר או של ועד העמותה. ·

נושאים נוספים שהועד המרכזי יכול לקחת עליהם אחריות: הרצאות להורים, לחצים של העיריה או מולה, הסעות .

לוועד המרכזי יש גם חשיבות רבה כגוף מייעץ כחלק מקבלת החלטות הנהלת בית הספר. לדוגמא, נושא רגיש כמו שינוי בלוח החופשות. במקרה שבית הספר רוצה לעשות שינוי (כמו הוספת יום חופש) חשוב שבדיקה תעשה עם הועד המרכזי כדי להיות ערים לרגישויות של ההורים. אם השינוי מקובל על הועד, חשוב שכאשר הוא יפורסם, יצויין כי הוא על דעת הועד.

חשוב להדגיש כי לוח החופשות הוא החלטה של ההנהלה, לא של ועד ההורים, אולם הדעות של ועד ההורים צריכות להלקח בחשבון.

 

אם יש אסיפה כללית, גוף זה יכול להיות שותף בהכנת אסיפה זו.

אם יש צוות צרכים, יש גם נציגות ועד הורים מרכזי בצוות צרכים. ·

 

 

 

אסיפה כללית

באסיפה הכללית נפגשת כל קהילת בית הספר: הורים – מורים – עמותה . מספר המפגשים המומלץ הוא 1-2 בשנה. הכוונה כאן אינה לאסיפה כללית של העמותה, אלא של אנשי בית הספר (או כל גוף אחר) בלבד.

הצעה למפגש מן הסוג הזה:

צוות בית הספר מוצג לפני כלל ההורים. כל מורה אומר את שמו, תפקידו ואם המורים ממלאים מנדטים – גם אותם. בבית ספר גדול, מספר המורים בצוות עשוי להגיע ל-30-40 אנשים וזו הזדמנות להורים לראות אותם. אם עובדים במנדטים[2], זו הזדמנות מרשימה לראות את מגוון התפקידים והאחריות המוטלת עליהם.

אסיפה כללית היא גם הזדמנות להציג את המבנה הארגוני, הגופים המרכזיים ותהליכי קבלת החלטות.

נושא מרכזי להצגה בפורום כזה הוא הצגת כתובת לפניות הורים – למי פונים הורים ובאיזה עניין.

בנוסף, חשוב להציג תיאור קצר של סטטוס בית הספר והאתגרים העיקריים  העומדים בפניו (פעם ראשונה שתי כתות א', קבלת הכרה ואישורים ממשרד החינוך, מאמץ שיווקי שיאפשר איזון תקציבי וכד') וכן אתגרים לשנים הבאות.

באותה הזדמנות גם ועד ההורים המרכזי מציג את עצמו ואת פעילויותיו. כך, גם להורים וגם למורים נוצרת מודעות לגופים שקשורים בהורים.

ועד העמותה יכול להציג את עצמו, את תפקידיו ופעילויותיו, במיוחד נושאים שמחוץ לבית הספר. למשל, כמה מילים על הגנים, תוכניות לעתיד של העמותה, הקמת תיכון, הקמת סמינר וכד'.

חשוב שלמפגש שכזה יהיה "לב המפגש" – נושא מרכזי לדיון. נושא לדוגמא: לימוד מדעים בתכנית ולדורף וכד'. אין לחשוש מדיון פתוח בנושאים "פדגוגיים" . במפגש כזה לא מתקבלות החלטות וברור שנושאים אלה הם באחריות המורים. אולם דיון פתוח, תוך שמירה על כללי ההקשבה, העניין והדיאלוג יכול להיות מפתח לעיסוק והעמקה בנושאים אלה בקולגיום המורים (ישיבת כל המורים)  ובועדה הפדגוגית (אם קיימת).

דוגמא שפגשתי היתה בערב שהוקדש לנושאי חגים ומסורת בבית הספר. הדיון התעורר בעקבות הצטרפות של משפחה דתית לבית הספר. במפגש עצמו הציגו מספר הורים שהתכוננו לכך השקפות עולם שונות להתיחסות לחגים, ברכות וטקסים שקשורים למסורת, בהמשך הציגו המורים את התיחסות בית הספר לנושא ואחרי כן התקיים דיון פתוח. כמובן שלא התקבלו החלטות והיה ברור שאחריות המורים היא לקחת לתשומת ליבם את הדברים שנאמרו באותו ערב ולהמשיך ולגבש את התפיסה הפדגוגית הבית ספרית לגבי נושא זה.

חשוב שלערב כזה יהיה מנחה, תפקידו הוא  "להחזיק את הערב" ולשמור בו על האוירה הנכונה, אוירה של הקשבה ושיחה, לא של החלטות, התנצחות וכיפוף ידיים.

האיבר השלישי – איבר הצרכים

אחד החידושים של רודולף שטיינר בתחום החברתי הוא "המבנה החברתי המשולש". המבנה לא יפורט כאן[3],אולם מעניין להתייחס לעקרונות האיבר השלישי – איבר הצרכים, ולאפשרות ליישם אותו בבית הספר.

 

בספרות האנתרופוסופית לאיבר זה מספר שמות: "איבר הצרכים" או "האיבר הכלכלי".

כאן המקום להבהיר: למרות השם "האיבר הכלכלי" זהו לא המקום בו מתנהלים הכספים של הארגון.

המהות של האיבר השלישי היא העלאת צרכים וחקירתם על ידי החברים בו. באיבר הצרכים לא מתקבלות החלטות והוא אינו גוף ביצועי, כלומר אין בו משימות לביצוע.

 

נרצה להציע יישום של גוף זה בבית הספר, לצורך זה ניזכר במשולש מתחילת המאמר.

בתחילת דרכם של בתי הספר יש קשר הדוק בין ועד העמותה להנהלת בית הספר (לפעמים בהתחלה הועד מנהל את בית הספר או שותף מרכזי בניהולו) ובמשך הזמן גדלה אחריות בית הספר כגוף עצמאי. קשר זה, אגב, יכול להתאפיין במתיחות ותהליך ההפרדה מלווה לעתים במשברים, אולם אלה אינם נושא המאמר.

בבית ספר ותיק יש אפשרות להפרדה ברורה בין ועד העמותה והנהלת בית הספר. כמובן שגם כשיש הפרדה מלאה יש מקום לאחריות של ועד העמותה כלפי פעילות בית הספר, שמתבטאת באישור נושאים שונים (הבולט שבהם הוא התקציב) .

כאשר יש הפרדה בין פעילות ועד העמותה להנהלת בית הספר, הממשק בין שני הגופים צר מאוד ותדירות המפגשים היא פגישה או שתיים בשנה בלבד. במקרים כאלה דרושה מסגרת מיוחדת בה יפגשו נציגי שלושת הקדקדים (ראו ציור) לשיחה ודיאלוג:

 צרכיחם

גוף זה מורכב מנציגי הקדקדים, כלומר – מורים נציגי ההנהלה, נציגי ועד העמותה ונציגי ועד ההורים המרכזי.

גוף כזה לא מקובל לרוב בארגונים (לא בתי ספר ולא אחרים).

האיפיון העיקרי של גוף זה, כאמור, הוא מפגש. לא מדובר ב"הנהלת על", המקום בו נפתרים הקונפליקטים, ולא מתקבלות בו החלטות כלל. כאמור, זהו לא גוף ביצועי. מאחר שאין החלטות, אפשר תמיד לסכם פגישה כזו במשפט הבא: "כל הנוכחים הקשיבו לנאמר בתשומת לב, והם חוזרים לגופים ששלחו אותם ובמסגרתם שם יחליטו ויבצעו בהתאם לשיקול הדעת שם". גם אם ההחלטה תתקבל במקום אחר ברור לכולם שהדיון שהיה כאן ישפיע על ההחלטה.

העקרונות אותם הזכרנו (כן מפגש והקשבה, לא החלטות.) מאפשרים העמקה, בלי לחץ לפשרה, רצון לרצות את כולם ומצבי "נפגש באמצע".

אגב, מאחר ובצוות צרכים לא מתקבלות החלטות, צריך להיות ברור היכן ההחלטות כן מתבצעות (הנהלת הגנים, ועד העמותה, ועד הורים בית ספרי וכד')

כיום ישנם מספר נסיונות לישומים של צוותי צרכים בבתי הספר הקיימים, לעיתים בשמות שונים.

שאלת פתיחת גן חדש היא דוגמא לדיון בצוות צרכים, במיוחד אם הוא קהילתי ומכיל בנוסף לנציגי ועד העמותה, גם את נציגי בית הספר והגנים, מחנכים והורים. גן כזה משפיע גם על בית הספר, מצריך אפשרויות קליטת הילדים, ואולי ידרוש פתיחת שתי כתות א' במקביל. לגן השלכות כלכליות מיידיות (בעיקר הוצאות) ואולי מקור הכנסות משמעותי בעתיד . פתיחת גן יכולה לעמוד מול יוזמות אחרות בקהילה, למשל פתיחת תיכון, וכאן יכול להתפתח דיון רחב לגבי חזון העמותה.

שימוש באינטרנט

כיום, ברוב בתי הספר והגנים, נפוץ מאוד השימוש באינטרנט לצורך תקשורת . בקהילות משתמשים במיילים, קבוצות הפצה בגוגל, אתרי קהילה ועוד.

השימוש באינטרנט לדיונים מפתה ונראה יעיל מאד, אך.ברגע שיש גלישה לויכוחים, התנגדויות והתנצחויות, מאבדים בקלות את העקרונות הבסיסיים (הקשבה, עניין ודיאלוג), קל מאד להיעלב ולהפגע דרך מרחב תקשורת זה ומכאן הדרך למשבר קצרה.

להלן הצעה למספר כללים:

  • למורים ולהנהלה: השתמשו באינטרנט ככל האפשר להודעות בלבד ("מחר חג חודש על הילדים לבוא עם חולצות לבנות"). עם הודעות רגישות (שינויי כח-אדם, שינוי משמעותי בלוח חופשות וכד') –  יש לשקול לחכות לאסיפת ההורים הקרובה.
  • לקהילה כולה: הימנעו מאפשרות לתגובות ודיונים אחרי מיילים. הכוונה היא גם ברמה הטכנית (להמנע מ reply-all) ובעיקר ברמה התרבותית.  אם יש טענה בין ההורים או כלפי המורים, יש לדבר עליה, לשוחח, ולא השתמש במדיום ה"קר" של האינטרנט. גם מכתב רגיש ומנוסח בתשומת לב עלול לפגוע מאוד. נושאים רגישים כדאי לשמור למפגש.
  • קיבעו כללים (ברמת הכתה ובית הספר) לגבי שימוש במיילים פרטיים ומסחריים ברשימות התפוצה של בתי הספר.

ניהול משברים

מאמר זה מנסה לתת צורות ומבנים אשר מצד אחד אינם מטאטאים את הקשיים והאתגרים מתחת לשטיח אלא מאפשרים הצפה שלהם, ומצד שני מנסה למנוע מקושי להפוך לקונפליקט ומשבר.

כאשר בכל זאת נוצר משבר, לדוגמא, כאשר נוצר ספק האם מורה ימשיך את עבודתו בבית הספר, הדבר נפוץ ומעסיק את הקהילה כולה. במקרים כאלה המבנים הרגילים כבר לא מספיקים ויש להתיחס לארוע כאל משבר חריג .

הצעה לפתרון סיטואציה משברית היא להקים צוות שיטפל במצב שנוצר ויסיים את תפקידו ברגע שיפתר המשבר. הצוות יטפל הן בשאלה הפדגוגית (לדוגמא, האם נכון שימשיך המורה להחזיק בתפקיד) והן בהיבטים הציבוריים, מול ההורים ומול הרשויות. הצוות יכול להכיל גם נציגים מועד העמותה. הנושאים הפדגוגיים אמנם ידונו בפורומים המתאימים (של המורים), אבל יהיה גוף ברור שירכז את כל ההערות וההצעות ויהיה הגוף היחיד שיוציא הודעות ברורות לכולם.

סיכום:

אנחנו חיים בתקופה בה קשר ודיאלוג פורה בין אנשים מחייבים מאמץ ותמיכה בכוחות הסוציאליים באמצעות מבנים חברתיים. מסגרות ארגוניות למפגשים מהוות כלי אשר לתוכו אפשר לצקת תוכן. בדיוק כפי שאי אפשר לאכול מרק בלי כלי קיבול מתאים, לעתים קיים חשש שהדיאלוג ייפגע, לא בגלל חוסר מעורבות, רצון או כוונות טובות, אלא בגלל שאין מבנה או מסגרת שיאפשרו לו להתרחש.

צורות חברתיות בתוספת עקרונות בסיסיים לדיאלוג מאפשרים מפגש פורה התומך בהתפתחות אישית ואירגונית השלובות זו בזו.

תודה לרינת פרימו על העריכה .

רונן האן עוסק ביעוץ ארגוני וטיפוח עבודת צוות, מורה לביוגרפיה ועבודת צוות, מרכז סמינר ולדורף ברמת-גן .hahn@barak.net.il

מקורות:

[1] פירוט נוסף ראו בהרצאה של שטיינר  דחפים חברתיים ואנטי חברתיים, ברן, 12 בדצמבר 1918, (GA 186), מופיע בעברית בקובץ עיונים אזוטריים חלק א', הוצאת תלתן.

2 עוד על מנדטים ראו ב"עבודה ב"מנדטים" – כלי להתפתחות אינדיבידואלית וצוותית" מאת רונן האן, פורסם ב"אדם עולם" אוגוסט 2009

3 על המבנה החברתי המשולש אפשר לקרא בספרו של שטיינר "עיקרי הבעייה החברתית", על יישומים שלו בבית ספר ולדורף אפשר לקרא בספרו של דיטר בריל (Dieter Brull) " The Waldorf School and Threefold Structure ".


  • · במונח "צורות" אנו מתייחסים למבנים חברתיים, שיחות ותהליכים חברתיים מעולם עבודת הצוות.
  • · זוהי נקודה חשובה שיכולה לשמש כנושא למאמר אחר: ההורים הם תושבי העיר ובתור שכאלה מול העיריה הם לקוחות של אגף החינוך . כלקוחות הם מקבלים יחס מיוחד שיכול להיות שונה מהיחס אותו יקבל בית הספר אם יפנה בעצמו לרשות.
  • · שני מושגים אלה, אסיפה כללית וצוות צרכים, ראה בהמשך המאמר.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s